עברתי עכשיו את התהליך היפיפה של חנה בתיה. פתאום שינה נתפסה לי כדבר שונה לחלוטין ממה שתמיד ידעתי. טקס ההשכבה, שתמיד היה נגמר באיזו אנחה קורעת לבבות שלי, נגמר בנשיקה חזקה – ונותן לי כל ערב להיות קלילה ואוהבת.

לא דמיינתי לשתף אותך בדבר כזה, אבל רגע לפני אני חייבת ליישר איתך קו. האם זה קורה גם לך? בפעולות הכי שגרתיות ביום יום, כמו להביא את הקטנים למוסדות או לפרגן להם צהריים של הנאה בגינה, אני פוגשת עוד אימהות, ובאופן טבעי נראה לי שהכל אצלן מתוקתק והיא בדיוק מסתדרת בנקודות שאני פחות. (אוף) אני לא יודעת אם זה קורה גם לך, אבל רגעים כאלה מתסכלים אותי מאוד.
אז קחי את התובנה שלי בנושא—
"אני גדלה ביחד עם הילדים שלי"
אני יודעת, זה נראה בכלל לא קשור לקו שאני מנסה ליישר איתך. אז בואי אגלה לך מה אני שומעת על בסיס יום יומי. "וואו חנה בתיה, את כזו רגועה!!! איזה כיף לילדים שלך".
ואני יודעת, שהן מרגישות כמוני, משוות את עצמן או מתוסכלות ממצבן ואפילו, את יודעת מה? אולי זה מתוך מקום של הערצה והערכה. אבל תכל'ס — תחושה כזו ש: "הכל מושלם אצלי" וזה לא!
האימהות היא מסע
אין לי מושג כמה זמן את עוקבת אחרי, אבל מי שעוקבת כבר זמן רב יודעת שנאלצנו "לקפוץ" לספרד והיינו שם במהלך החודשיים של החופש הגדול. יש כאלה שזה נראה להן פשוט חלום ואחרות יותר מזדהות עם הפער בין מה שהייתי רוצה שיהיה לבין מה שהיה.
זה לא היה חופש בשבילי, זו היתה תקופה מאתגרת. כי אני באופן אישי חייבת את השגרה, וזה הדבר היחיד שלא הצלחתי לעשות שם – מה שהוביל כצפוי לרגעי סטרס נוספים. וכל יום מבוקר עד ערב היה סיוט בזמן הערות של הילדים החמודים.
לסיכום: הרגשתי ממש חסרת שליטה. כשהערך העצמי שלי והדימוי שלי כאמא ממש נמוך ("מסכנים על איזה מן אמא הם נפלו", מזדהה?)
ברגעים שאנשים חושבים שהכל רגוע וזורם אצלי אני מלאת רגשות אשמה והתלבטות: רצון חזק להיות אמא טובה, שאיפה לגדל ילדים טהורים, בריאים ושמחים והפער הזה מתסכל ושורף מאוד.
ובשעות הקטנות של הלילה שישבתי עם עצמי והרהרתי בדברים, הבנתי שהאימהות היא מסע, וכמו שאני רוצה להכיל ולאהוב את הילדים שלי אני חייבת לעשות את זה גם כלפי עצמי.
אהיה בדיוק זו שאני רוצה להיות
ולכן הגעתי למסקנה שאני גדלה ביחד עם הילדים שלי- להיות אמא זה לא רק לגדל אותם, אלא להבין שאני גדלה ביחד איתם. ומסע ההורות מאפשר לי לתקן את הדברים שיאפשרו לי דווקא להיות אישה ואמא טובה יותר.
בדיוק זו שאני רוצה להיות.
בעקבות המסע הפנימי הזה הגעתי להחלטה שהגיע הזמן להתפתח ופניתי ללמוד הנחיית הורים לגיל הרך עד גיל הבגרות. (זה עובר מהר.. ככה אמרו לי)
ואת הולכת להרוויח מזה. כי במסגרת ההיכרות שלנו אחלוק איתך עוד ועוד תובנות מתוך הלמידה שלי בתחום החדש ולכן אנחנו מסכמות שבימי ראשון תהיה לנו פינה חדשה של תובנות וכלים על מסע האימהות שלנו. איזה כיף!
ובכן, שטיח אדום…
ברוכה הבאה למאמר הראשון בנושא על "חיי האימהות" והתפתחות שלנו בדרך.
תחשבי רגע –
אז לכבוד הפתיחה,
מה הופך אותך לאמא שאת היום?
איזו אמא את חולמת להיות?
מחכה לשמוע ממך, כאן למטה בתגובות. ????????
חנה בתיה אסרף
מוזמנת לצלול ולהיפגש איתי בבלוג המושקע שלי,
לקרוא עוד קצת עלי,
או לראות מה כתבו עלי בעיתונות
עברתי עכשיו את התהליך היפיפה של חנה בתיה. פתאום שינה נתפסה לי כדבר שונה לחלוטין ממה שתמיד ידעתי. טקס ההשכבה, שתמיד היה נגמר באיזו אנחה קורעת לבבות שלי, נגמר בנשיקה חזקה – ונותן לי כל ערב להיות קלילה ואוהבת.
הקורס היה מקסים! הכל מוגש בצורה כל כך ברורה, בהירה ופרקטית, עושה סדר בראש ובלב 🙂 ובנוסף את עונה לכל אחת על השאלות האישיות ומציעה פתרון מותאם, בנעימות ובסבלנות. שעת ההשכבה בביתנו השתפרה פלאים, בזכותך!
יש לי בת מהממת בת 9 שלא הצליחה להירדם שנים, ואחרי בירור רפואי הומלץ לה מלטונין על בסיס קבוע. הגעתי לחנה בתיה והצטרפתי לקורס, ומאותו יום התחלתי להשכיב אותה ולשבת לידה 5 דקות – והילדה ישנה!! זה לא יאומן. אנחנו כבר חצי שנה ככה.
איך אודה להשם על כזאת מתנה? כן, מתנה שהכרנו – זה לא סתם ייעוץ שינה, זה תהליך צמיחה עוצמתי ומלא שמחה, לתינוק ולכל המשפחה. המקצועיות שלך נדירה, הינך מעניקה כוח, כלים ואמונה.
אחרי 3 שנים שהקטנה ישנה איתי במיטה, הצטרפתי לתוכנית 'לילה טוב'. חנה בתיה לימדה אותי מה גורם לזה. זה לא קסם, זה תהליך – וב"ה היום, אחרי כמה חודשים של עבודה, הרבה יותר קל לי להשכיב את הילדים. יש לי מיטה, שלי, רק שלי, לכל הלילה 😊
נהניתי מאוד מהסדנה, ממש מרגישה שנתת לי כלים מעשיים להתנהלות בכל שעות היום עם הילדים, ולאו דווקא רק לקראת השינה. יישמתי את העצות לגבי שעת ההשכבה ואיכות השינה של הילדים וראיתי תוצאות מידיות. ההשקעה הייתה כדאית!